חיפוש
  • אייל אורגד

מה הכי מרגיע אותי לאחרונה?

מה שהכי מרגיע אותי זה הגילוי שבתוך כל סדרה של צלילים, רעשים, קולות - יש פעימות של שקט. במיוחד מרגיע אותי

הגילוי שיש שקט בין מלה אחת לשנייה ומאחורי המלים כי זה שקט שהרבה פעמים ממוסך לגמרי על ידי הנוכחות החזקה ולעתים הכבדה מאוד שיש למלים. הנוכחות החזקה של מלים, ובעיקר מלים דבורות, היא פועל יוצא לא רק של המבנה הנוירולוגי קוגניטיבי שלנו, אלא גם של התניות חברתיות ותרבותיות מוקדמות מאוד. כתוצאה מכך יש לשפה השפעה היפנוטית כמעט, וכמעט שאי אפשר לחשוב על קיום ותקשורת ללא שפה, דבורה וכתובה, ללא עולם של מושגים, אידיאות, ביטויים, דיבור. למעשה גם חלק גדול מהתקשורת שלנו עם עצמנו מתנהל באמצעות מלים, ומה שנקרא מחשבות זה לעתים קרובות סוג של דיבור פנימי. לכן כשמתחילים להתעניין בשקט שקיים בין המלים ומעבר להן, מעבר לשפה, נתקלים במשהו לא ברור, לא נתפש, חסר צורה,

חסר גבולות ברורים. לכן גם קשה בכלל "לחשוב" על שקט. מחשבות סובבות סביב אובייקטים שמאפשרים להגיד "חושב על משהו...". השקט שמעבר למלים הוא לא משהו. הוא יותר התנסות ממחשבה. הטקסטים הקדומים (האופנישדות, והבהאגוואד גיטה) מדברים על ממד של שקט (הממד הרביעי) שקיים מעבר לכל דבר שקשור בקיום הגלוי שלנו: שקט בין נשימות, בין שאיפה לנשיפה, שקט בין מחשבות, שקט מעבר לרגשות ולתחושות. שקט מעבר לגוף, מעבר לצבעים וצורות. עולם האובייקטים במיוחד, עולם החומר, באיכות המהפנטת החזקה שלו, יוצר הרבה

מאוד רעש, כבדות, והוא הממסך העיקרי של ממד השקט. אנשים הולכים לאיבוד בעולם האובייקטים. עבור אנשים רבים העולם כולו הוא רק עולם של אובייקטים, והם מכירים את עצמם רק כאובייקט. לא סתם בחר רמאנה מהארשי, המורה הרוחני הגדול שהוא דמות השראה עיקרית לכל המורים הרוחניים בימינו, בשתיקה כמעט לכל אורך ימי חייו. כמו אחרים אחריו, גם הוא גילה שממד השקט - חי, מואר, קבוע, היא דרך הגישה העיקרית להיותו נוכח, להתחברות לישות הפנימית.

בהערכה עמוקה לאקהארט טולה לקראת ביקורו הקרוב בארץ.



10 צפיות0תגובות

ע"י אייל אורגד

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now